במבט פילוסופי מדעי

מהות החיים

הפילוסופיה של הביולוגיה

 

חלק II   על הקשר בין הפילוסופיה של הביולוגיה לבין הביולוגיה

כדי להבהיר את מהותה של הפילוסופיה של הביולוגיה, נבחן תחילה את הקשר בינה לבין הביולוגיה, ואחר-כך – את היחס שבינה לבין הפילוסופיה הכללית.

הביולוגיה היא המדע החוקר את תופעת החיים על כל מופעיה הרבים, הרבגוניים.


הביולוגים חוקרים את בעלי-החיים והצמחים – את מבניהם המורכבים, את התהליכים הרבים הסבוכים 

המתרחשים בהם, את היחסים שביניהם ואת היחסים שבינם לבין סביבתם.

כל אלה עומדים  במוקד עיסוקם של הביולוגים; אך אין הם מהווים את  מהות עיסוקם. הביולוגים מבקשים להכיר ולהבין את טבעם של המבנים והתהליכים המרכיבים את תופעת החיים, לדעת אותם ואת הסיבות והגורמים להם.

הביולוגים מייצרים, בתהליך חקירתם, את הידע הביולוגי. אבל, בדרך-כלל, הם לא עוסקים בידע זה כשלעצמו.

הביולוגים לא בוחנים את הידע הביולוגי – את מהותו, את תהליכי ייצורו ורכישתו, את תקפותו.

חקירה זאת היא מהות עיסוקם של הפילוסופים של הביולוגיה.

זיהוי וניתוח ההנחות המרכזיות העומדות ביסוד החקירה הביולוגית, הגדרת המושגים המרכזיים המשמשים בה, בחינת שיטות החקירה, הבהרת הרעיונות היסודיים המאחדים את מגוון נושאיה הרבים וגיבושם לדיסציפלינה מדעית אחת – כל אלה נכללים בין נושאי החקירה של הפילוסופיה של הביולוגיה.

אסקור בקצרה שתי דוגמאות שיכולות להמחיש מעט את מהות היחס, המפגש, בין הביולוגיה לבין הפילוסופיה של הביולוגיה; האחת מתמקדת בחקירה של מין ביולוגי, והשנייה – בחקירה של תהליך ביולוגי.

בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-19 נשלח לסין ארמן דויד (Armand David), מיסיונר קתולי צרפתי, כדי להקים שם בתי ספר. דויד היה גם חוקר טבע נלהב ועסק באיסוף צמחים ובעלי-חיים. תיאורו של דויד את "הדוב השחור ולבן" שגילה בסין, היה התיעוד המדעי הראשון של "הפנדה הענק", אחד מבעלי-החיים הידועים והאהובים ביותר כיום, שעורר עניין רב בקרב החוקרים לא רק משום היותו מין חדש למדע כי אם גם בשל תכונותיו המיוחדות.

חקירת מבנה גופו של הפנדה – חלקי הגוף, על איבריו השונים (ראש, רגליים וכו') והמערכות השונות המרכיבות אותם (העצמות, השרירים, הנשימה, העיכול וכו'), תוך תיעוד מדוקדק של המאפיינים השונים של כל אחת מהתכונות המורפולוגיות (המבניות) והשוואתם לאלה של מינים דומים, במקרה זה מינים ממשפחת הדוביים, העלתה כי הפנדה אכן דומה בתכונות רבות לדובים אך הוא גם בעל תכונות שמייחדות אותו, כמו למשל מבנה שיניו והבליטה בכל אחת מכפות רגליו, הנראית כאצבע נוספת, שישית, נגדית לשאר האצבעות.

גם אורח חייו של הפנדה, למשל היותו ניזון בעיקר מצמח הבמבוק, שונה מאוד מזה של הדובים הטורפים.

גילוי הבדלים אלה הביא לכך ששאלת סיווגו של הפנדה העסיקה את החוקרים במשך זמן רב: האם יש לסווגו למשפחת הדוביים על אף ההבדלים ביניהם או שמא הוא קרוב יותר למשפחה אחרת כמו הרקוניים, ואולי אין לשייכו לאף משפחה מוכרת אלא להעמידו כמין יחיד במשפחה נפרדת?

סוגיית האבולוציה של הפנדה מעוררת סקרנות רבה גם היא. החוקרים שואלים, למשל, כיצד התפתחה "בוהן" הפנדה, מה היו הגורמים שהביאו להסתגלותו של יונק זה, בעל מערכת עיכול של טורף, לאכילת צמח הבמבוק דווקא, או, כפי שתיאר זאת דווייט דייוויס (Dwight Davis) בספרו המציג את מחקרו המקיף על מבנה גופו של הפנדה הענק, "מהו חומר הגלם שעליו פעלה הברירה הטבעית?"

כל השאלות הללו – על מבנה גופו של הפנדה, אורח חייו, אילן היוחסין שלו, התפתחותו האבולוציונית, ושאלות רבות אחרות, בהן, למשל, כיצד אפשר להבטיח את המשך קיומו של מין (species) כה מיוחד וחביב זה (המצוי בסכנת הכחדה, ודמותו משמשת כסמלה של ה-WWF, הקרן העולמית לשימור חיות הבר)  – הן שאלות ביולוגיות, נושאים לחקירה הביולוגית.

לעומת זאת, שאלות על למשל:

הברירה הטבעית – כמו האם היא עובדה או תיאוריה, מהי חשיבותה במחקר האבולוציוני ובביולוגיה בכלל, ומה הן היחידות שעליהן פועלת הברירה הטבעית (המין הביולוגי או האוכלוסייה, הפרט החי, התאים שמהם הוא מורכב או הגנים שלו) – לא רק בהקשר למין זה או אחר, כמו הפנדה הענק, אלא באופן עקרוני;

המיון הטקסונומי – לשם מה הוא נחוץ, מה הן שיטות המיון הטובות ביותר ועל מה הן מבוססות; 

המושג 'מין ביולוגי' – מהו מין ביולוגי ומה הם הקריטריונים להגדרתו של מין ביולוגי ולזיהויו כנפרד ממינים אחרים, קרובים לו;

המגוון הביולוגי – למשל, מה הן הדרכים הטובות ביותר לשמר את המגוון הביולוגי ומדוע בכלל חשוב לשמרו;

מהות תופעת החיים – כמו האם קיימת תכונה מהותית המשותפת לכל היצורים החיים, לבעלי-החיים ולצמחים – למשל, לפנדה ולבמבוק – המייחדת אותם ומבדילה אותם מן הדומם;

כל אלה הן שאלות בתחום  הפילוסופיה של הביולוגיה.

*    *    *

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תופעת התורשה, העובדה כי קיים דמיון בין הורים לצאצאיהם, הייתה ידועה לאדם משחר ההיסטוריה. אבל מהותה של התופעה והגורמים לה, היו בבחינת תעלומה במשך כל הדורות. רק במהלכה של המאה העשרים התברר האופן שבו מועברות תכונות מדור ההורים לדור הצאצאים.

מדענים רבים היו שותפים לגילוי – לביאור תהליכי התורשה. בין הידועים ביותר בהם נמנים:

גרגור מנדל (Mendel), שחשף באמצעות ניסויי הכלאות בין זנים שונים של אפונת הגינה את החוקיות שבה מועברים הגורמים התורשתיים בין הדורות;

August Weismann, שפיתח תיאוריה שלפיה תהליך התורשה מתרחש באמצעות העברת חומר מתאי הנבט (ה-germ, תאי המין) של דור ההורים לתאי הנבט של הצאצאים;

Theodor Boveri ו-Walter Sutton, שהעלו (כל אחד בנפרד) את ההשערה כי הכרומוזומים מכילים את הגורמים התורשתיים, השערה שאותה ביסס מאוחר יותר Thomas Hunt Morgan בניסוייו בזבוב הפירות;

Beadle ו-Tatum, שניסוייהם במוטנטים של עובש הלחם הביאו לביאור הקשר בין הגנים המצויים בכרומוזומים לבין החלבונים;

Avery שהראה באמצעות ניסויים בחיידקים גורמי מחלה כי החומר התורשתי הוא DNA;

James Watson ,Maurice Wilkins ,Rosalind Franklin ו-Francis Crick – שגילו בשנת 1953 את המבנה

המולקולרי של ה-DNA, מבנה הסליל הכפול.

בשנים הבאות, חוקרים רבים נוספים הביאו להבהרת המנגנונים המולקולריים של שכפול החומר התורשתי והעברתו מדור לדור.

נראה היה כי חידת התורשה פוענחה במלואה.

 

יחד עם זאת, ובמידה רבה  בעקבות הגילויים הללו, עולות שאלות חדשות רבות הנוגעות לנושא התורשה.

חלקן נכללות בתחום הפילוסופיה של הביולוגיה, כמו למשל שאלות אלה:

מדענים רבים, ביניהם ווטסון וקריק, סברו כי זיהוי הגורמים הגנטיים ואופן פעילותם יביא לפענוח "סוד החיים". האם התממשה ציפייה זאת? האם המנגנונים הגנטיים שהתגלו בחקירה הביולוגית הם שעומדים ביסוד תופעת החיים על כל מורכבותה, והאם הם מסבירים את מכלול תהליכי החיים? 

האם התכנית הגנטית, כלומר, האינפורמציה הגנטית האצורה ברצפי הנוקלאוטידים (היחידות המרכיבות את מולקולת ה-DNA), אכן יכולה להסביר באופן עקרוני, כפי שמניחים ביולוגים רבים, את התפתחותם של היצורים החיים, על כל תכונותיהם המורכבות – המבניות, התפקודיות, ההתנהגותיות?

מהי המשמעות של מושגים כמו 'תכנית גנטית' ו-'קוד גנטי'? האם השימוש בהם תואם את משמעותם האמיתית, וכיצד הוא משפיע על אופן החקירה?

מדוע זקוקים הביולוגים למושגים הלקוחים מעולם התודעה, כמו 'תכנית' ו'קוד', וזאת על אף שהביולוגיה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי תהליכי החיים הם פיזיקליים-כימיים גרידא, תהליכים המתרחשים בחומר שעליו חלים כל חוקי הפיזיקה ושאינו שונה באופן עקרוני מחומר לא חי? ואם בכל זאת קיים הבדל בין החומר החי לחומר הלא חי – מהו הבדל זה?

מה מהות הקשר בין תהליכי התורשה לבין תהליכי ההתפתחות, הן ברמת הפרט – התפתחות האורגניזם החי מתאי הנבט, והן ברמת המין – ההתפתחות האבולוציונית?

בעשורים האחרונים הולך ומתברר טבען של מערכות תורשה נוספות שאינן גנטיות, מערכות אפיגנטיות ותרבותיות. באיזה אופן הכרת מערכות אלה משפיעה על תפיסתנו את תהליכי התורשה וההתפתחות?

האם ייתכן כי תפיסתנו העכשיווית את תהליך התורשה תשתנה באופן מהותי בעתיד? ואם כן, האם אנו נדונים, למעשה, לספק מתמיד ביחס לידיעתנו והבנתנו את תופעת החיים?

כל השאלות הללו עוסקות ב-ידע שהתגלה בחקירה הביולוגית – בתכניו (ברעיונות ובמושגים המרכזיים שמהווים את תשתיתו), בדרכי השגתו (בשיטות החקירה), בגיבושו לגוף ידע קוהרנטי וחיבורו לידע קיים.

שאלות אלה נכללות, כאמור, בתחום הפילוסופיה של הביולוגיה; אך האם הן שאלות  פילוסופיות?

מה הקשר בין הפילוסופיה של הביולוגיה לבין פילוסופיה?

© כל הזכויות שמורות · יפעת גל · מהות החיים

Copyright © Yifat Gal · The Essence of Life · All Rights Reserved